על  השיר

 

 

 

מתנות קטנות הוא פזמון שכתב נועם חורב, והולחן ובוצע על ידי רמי קלינשטיין. השיר יצא לאור בשנת 2014. מאז התחבב השיר על ילדים ומבוגרים.

 

את השיר כתב נועם חורב כשהיה בחופשה בתאילנד. באחד מימי השישי תקפו אותו געגועים לאווירה בביתו ובישראל בשבת והוא כתב את השיר.

 

השיר מתאר אווירת יום שישי אחר הצהריים לקראת כניסת השבת. משולב בו גם קטע קצר מתוך קידוש ליל שבת. 

 

סיפר רמי קליינשטיין:

 

"השיר מתאר ישראליות, את התופעה המיוחדת בארץ ביום שישי, שהכול עובר הילוך. כבר לקראת ארבע-חמש אחר הצהריים אין תנועה, אין הרעש הזה, אתה יכול לשמוע את השקט. אנשים כבר בבית, עם העיתונים על המרפסת או בסלון. יש המנוחה הישראלית הזו של כניסת השבת. כשהייתי ילד ביום שישי היה גם קידוש, היה 'ביחד' משפחתי, זה העניין. השיר הזה מדבר על ישראליות. לא תמצא את זה בניו יורק, ברלין או פריז, שם שישי הוא כמו חמישי. זה מיוחד לישראלים".

השבת

 

 

 

 

המילה שבת מופיעה בשיר רק פעם אחת, בטקסט מהקידוש. מעניין למצוא

 

מהן המילים בשיר המתארות את ערב שבת, המילים היוצרות את אווירת השבת:

 

יום שישי – יום שישי הוא יום מיוחד. רוב העובדים בישראל אינם עובדים ביום שישי. בחנויות יום שישי הוא יום קצר. בגנים ובבתי הספר עורכים קבלות שבת ומסיימים את הלימודים מוקדם מהרגיל. כולם מתכוננים לשבת: עורכים קניות, מנקים את הבית, קונים פרחים, מבשלים, מארחים, מתארחים.
 

האור והצל משחקים שוב תופסת – שעת בין ערביים, לפנות ערב. בין אור לחושך.
 

השולחן ערוך - מתכוננים לארוחת השבת. על השולחן: מפה לבנה, חלות, יין פמוטים עם נרות. את הכול מכינים לפני כניסת השבת. גם משפחות שאינן שומרות שבת על פי כל הכללים נוהגות להתכנס בערב שבת לארוחת שבת משפחתית.

 

תמונות ילדות – בבתים רבים תולים את תמונות בני המשפחה במקום בולט. בערב שבת מתכנסים בבית. יש אווירה של בית, של משפחה.
 

שיירות לבנות חוזרות מבית כנסת – מתפללים בחולצות לבנות חוזרים הביתה מהתפילה, מבית הכנסת. רבים נוהגים להגות: מבית כנסת. כך גם בשיר 'מתנות קטנות'.
 

והריח הזה... – ריח התבשילים עולה מכל הבתים כבר ביום חמישי. יש תבשילים מיוחדים לליל שבת - כל משפחה וכל עדה על פי המסורת שלה: חלות הנאפות בבית, דגים, מרק, בשר...ולקראת שבת מריחים את החמין...
 

שיר ישן שעובר אצלנו במשך דורות – בערב שבת ובשבת שרים זמירות שבת שעוברות מדור לדור. השיר הישן מייצג את המסורת היהודית שעוברת מאב לבן, מדור לדור.
 

מרפסת ועיתון – רבים מתחילים את השבת בקריאת עיתוני השבת שהם בדרך כלל 'שמנים'. בשאר ימות השבוע – למי יש זמן לקרוא את העיתונים?...
 

מנגינות פשוטות זוחלות מהחלון – מכל בית שומעים את הקידוש ואת זמירות השבת.
 

השקט – בישראל 'שומעים' את השקט בשבת – בכל מקום. הכול רגוע. החנויות סגורות. אין רעש של אוטובוסים. כולם 'לובשים שבת'.
 

כי בנו בחרת ואותנו קידשת. ברוך אתה ה' מקדש השבת – אלה כמובן מילים מתוך הקידוש של ערב שבת.

 

 

 

 

מילים אחדות בשיר מתארות את הרגשות וההתרגשות של הכותב (ושלנו) בערב שבת:

 

אנחנו מרגישים את השבת בכל הגוף: אנחנו נושמים אותה, היא חודרת לנו ללב; 

 

אנחנו מרגישים את השבת בכל החושים

 

אנחנו רואים אותה (שולחן ערוך, תמונות משפחתיות, מתפללים בחולצות לבנות, עיתוני השבת, אנשים יושבים במרפסת וקוראים);

 

אנחנו מריחים אותה (הריח הזה...); 

 

אנחנו שומעים ומשמיעים אותה (השקט; הקידוש; השירים והזמירות מכל חלון);

 

אנחנו טועמים אותה – את מאכלי השבת.


אילו רגשות מעוררים בו זיכרונות השבת?
תמונות ילדות על הקיר מעוררות אצלו געגועים למשפחתיות, געגועים לילדות;
ריח השבת שורט לו את הלב – מגעגועים, מאהבה.
הוא מרגיש כאילו מישהו שולח לו מתנות קטנות. השבת, הבית, המשפחה, הילדות, האמונה – כל אלה שורטים את הלב מכאב של געגועים אך ממלאים אותו אושר קטן.
כל אלה ממלאים אותו ואותנו בכוח: כמו הכוח לקבל את מה שאין את מה שיש.
השבת משכיחה מעט את דאגות היום יום: השמש כמו הדאגות לאט נמחקת.

 

השבת רגועה ומרגיעה: ושום סערה כבר לא תסתיר פה את השקט.

00:00 / 01:35
00:00 / 01:51
00:00 / 03:28